1. בתביעתה דנן טוענת התובעת, כי פוטרה מעבודתה מחמת הריונה ותובעת בגין פיטוריה סעדים שונים מכוח חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן -
חוק עבודת נשים) וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן -
חוק השוויון).
הנתבעת טוענת להעדר קשר בין הפיטורים לבין ההריון, לאי תחולת חוק עבודת נשים על המקרה הנדון ומכל מקום, לאי זכאות התובעת לסעדים הנתבעים על ידה, נוכח סירובה לחזור לעבודה, כאשר הוצע לה לעשות כן.
2. העידו בפנינו התובעת מחד ומר רפי גולני, המנהל האדמיניסטרטיבי במרכז הגריאטרי-שיקומי פלימן (להלן -
בית החולים), בו הועסקה התובעת, מאידך.
העובדות כפי שהוכחו בפנינו
3. התובעת הועסקה אצל הנתבעת, בבית החולים, כעובדת זמנית בתפקיד מזכירה רפואית במחלקת רשומות רפואיות, בחוזה מיוחד לתקופה קצובה, שהוארך פעמיים.
4. חוזה העסקתה הראשון של התובעת היה לתקופה בת 4 חודשים, מיום 1.5.2008 ועד ליום 31.8.2008, לצורך החלפת מנהלת הרשומות, גב' וינירה חיימוב (להלן -
חיימוב), אשר שהתה בחופשת לידה. כאשר האריכה חיימוב את חופשת הלידה שלה עד ליום 22.10.2008, הוארך אף חוזה העסקתה של התובעת עד ליום 21.10.2008.
בטרם הסתיים חוזה העסקתה של התובעת, ביקשה הנתבעת להאריכו פעם נוספת ולאחר שהתובעת שקלה בדבר ונעתרה להצעה, הוארך החוזה עד ליום 31.12.2008. אין חולק כי הארכה אחרונה זו נועדה לשתי מטרות: האחת, מתן תוספת לשעות העבודה במשרד קבלת החולים והשניה, היערכות לקראת החלפת עובדת נוספת, טלי גולן, כאשר זו תצא לחופשת לידה בחודש מרץ 2009.
5. במהלך חודש 8/2008 נודע לתובעת, כי הינה בהריון והיא דיווחה על כך ביום 22.10.2008 לחיימוב, עת חזרה האחרונה מחופשת הלידה.
6. ביום 26.10.2008 זומנה התובעת אל גב' ורד פרנס, מנהלת משאבי אנוש בבית החולים (להלן -
פרנס) ונמסר לה כי הוחלט לבטל את התקן לעובדת נוספת במשרד קבלת החולים מסיבות כלכליות ועל כן העסקתה של התובעת באה לסיומה. באותו מעמד קיבלה התובעת מכתב פיטורים, נושא תאריך 22.10.2008. התובעת הודיעה לפרנס באותה שיחה כי הינה בהריון, אך לא היה בכך כדי לשנות מההחלטה על פיטוריה.
7. ביום 30.10.2008 התקיימה פגישה נוספת בין התובעת לבין פרנס, ביוזמת התובעת, בה הסבה התובעת את פרנס לצירוף המקרים בין מועד מסירת הודעתה על הריונה לחיימוב לבין המועד הרשום על גבי מכתב הפיטורים. לטענת התובעת השיבה לה פרנס שאין קשר בין הדברים וכי מכיוון שלא צברה עדיין וותק של חצי שנת עבודה, אין מניעה מפיטוריה. לבסוף ציינה פרנס את מורת רוחה מכך שהתובעת, אשר בעת שחתמה על הארכת חוזה העסקתה לצורך החלפת עובדת אחרת שאמורה היתה לצאת לחופשת לידה בחודש מרץ 2009, לא דיווחה על הריונה, אשר מן הסתם היה מונע ממנה את האפשרות לעבוד במקום העובדת אותה נועדה להחליף. משלא חל שינוי בהחלטת הנתבעת בעקבות אותה שיחה, הסתיימה עבודתה של התובעת בבית החולים ביום 2.11.2008.
8. התביעה דנן הוגשה ביום 2.12.2008 וביום 4.2.2009 הודיע המנהל האדמיניסטרטיבי של בית החולים לתובעת כי היא מוזמנת לשוב לעבודה מיידית. ההודעה נמסרה לתובעת הן טלפונית והן באמצעות דואר אלקטרוני, אך התובעת סירבה להצעה.
תמצית טענות הצדדים
9. לטענת התובעת, סמיכות הזמנים בין הודעתה על הריונה לבין ההודעה על פיטוריה, תוך כדי תקופת חוזה העסקתה, מעידה על הקשר הפסול בין ההריון לבין הפיטורים. התובעת מפנה לכך שהנתבעת עצמה קשרה בין ההריון לבין הפיטורים, עת סברה שהתובעת פעלה בחוסר תום לב כאשר חתמה על הארכת החוזה מבלי לדווח על הריונה. באשר לסירובה לחזור לעבודה, טוענת התובעת כי אין למצוא פגם בהחלטתה שלא לחזור למקום עבודה, לאחר שפוטרה ממנו בגין הריונה ולאחר שחלפו 3 חודשים ממועד פיטוריה. לטענתה, היתה מוכנה לחזור לעבוד במקום עבודה אחר בשירות המדינה, אך לא בבית החולים.
10. התובעת עותרת לפיצוי בסך 30,000 ש"ח בגין פיטוריה תוך שנמנעה ממנה זכות הטיעון בטרם מעשה; לפיצוי ללא הוכחת נזק בסך 50,000 ש"ח מכוח חוק השוויון; לפיצוי ללא הוכחות נזק בסך 20,000 ש"ח ולפיצוי בגין הפסד השתכרות עד הלידה, בחופשת הלידה ולאחריה בסך 45,711 ש"ח, מכוח חוק עבודת נשים וכן לפיצוי בגין אבדן זכויות סוציאליות שהיתה צוברת לולא היתה מפוטרת בזמן הריונה.
11. לטענת הנתבעת, לא הוכחה טענת התובעת כי הגורמים שהחליטו על פיטוריה ידעו כלל על הריונה בעת ההחלטה על הפסקת עבודתה, אשר התקבלה מסיבות כלכליות בלבד. עוד טוענת הנתבעת שהתובעת היא שפעלה בחוסר תום לב, עת התחייבה לתקופת עבודה שנועדה להכשירה להחלפת עובדת בחופשה, ביודעה שלא תוכל לעשות כן ומבלי שגילתה מידע מהותי זה לנתבעת. לבסוף טוענת הנתבעת, כי סירובה של התובעת לחזור לעבודה, לאחר שנמסרה לה הצעה כנה לעשות כן, מאיין את זכותה, אם קיימת, לפיצוי בגין פיטוריה ועומד בניגוד לחובת התובעת להקטין את נזקיה.
דיון והכרעה
חוק שוויון הזדמנויות בעבודה
12. סע' 2 לחוק השוויון אוסר על הפליית עובדת מחמת הריונה. פיטורי עובדת מחמת הריונה הינם אפוא, בניגוד לחוק השוויון. נבחן להלן,
האם הוכח בפנינו שהתובעת פוטרה מחמת הריונה?
13. הנתבעת לא חלקה על טענת התובעת שביום 22.10.2008 הודיעה לחיימוב על הריונה ואין חולק שבאותו יום ממש נחתם מכתב הפיטורים שנמסר לתובעת מספר ימים מאוחר יותר (נספח ו' ל
ת/1). חרף סמיכות אירועים זו, אין בפנינו כל ראיה שחיימוב העבירה בו ביום את הידיעה על הריון התובעת לגורמים במשאבי אנוש - פרנס או המנהל האדמיניסטרטיבי. התובעת בחרה שלא להעיד את חיימוב בעניין זה ואף לא טענה שביררה סוגיה זו מולה. בחירתה של התובעת שלא להעיד את חיימוב, היחידה שידעה בוודאות באותו מועד על הריונה של התובעת, מקימה כנגדה את ההנחה שעדותה היתה פועלת כנגד התביעה בסוגיה זו (ע"א 641/87
זאב קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ מד(1) 239).